הפעם הראשונה שלקחתי חלק בפרויקט חברתי/ הפרויקט שלי ב-LEAD/ יוזמה שלי שהשפיעה על החיים של עוד אנשים

במסגרת ההשתתפות שלי במסלול, הקמתי פרויקט חונכות עבור ילדים אתיופים משכונת "יוספטל" בכפר סבא.
למעשה, בחירת והקמת הפרויקט היוו תהליך שארך זמן רב. חיפשתי נושא שיגע בליבי ושארגיש שאני יכולה להביא במסגרתו שינוי משמעותי. במסגרת חיפושיי נחשפתי לאוכלוסייה האתיופית, זו המתגוררת ספציפית בשכונת "יוספטל" הרחוקה רק כ-15 דקות מביתי (אך שונה לחלוטין ביחס למציאות שאני מכירה). גיליתי שכבר בבית הספר היסודי הילדים "מסומנים" לכך שהם לא יקבלו תעודת בגרות וכי המערכת מכירה בכך שרוב הילדים נושרים ממנה בשלב כזה או אחר.
לקח לי לא מעט זמן עד שהפרויקט רקם עור וגידים. חיפשתי צורך אמיתי, ניסיתי לאפיין את הפערים ולא יכולתי להימנע מכך שחיפשתי גם חיבור אישי. אוכלוסיות נזקקות לצערי יש יותר מידי. לבסוף המסקנה אליה הגעתי היתה, שיותר מהכל, הילדים הללו זקוקים ל"אח גדול", מישהו קרוב לגילם שיוכל לסייע לגשר על הפער הדורי הקיים בינם ובין הוריהם. חלק מהורים כלל לא דוברים עברית, חלקם מובטלים וחיים רק בתוך הקהילה שלהם.
החונכים שהשתתפו בפרויקט וסייעו לי היו בני נוער מתיכון בכפר-סבא. גיוס החניכים גם הוא היה תהליך. למדתי כיצד לגייס אנשים שלא קשורים אלי לטובת מטרה שאני מעוניינת לקדם, וזאת מבלי לתת לחונכים כל תמורה (מלבד הסיפוק שהם קיבלו במהלך הפעילות). הפעילות לא הייתה במסגרת פרויקט מחוייבות אישית אלא אך ורק מטעמי הזדהות שנוצרה אצל החונכים. כל חונך ליווה חניך אחד וכאמור היווה "אח גדול" לחניך שלו. הם עזרו לחניכים גם בפן הלימודי אך בעיקר סיפקו להם אוזן קשבת וכתף תומכת ולימדו אותם מיומנויות וכישורי חיים. לדוגמה: כיצד נוסעים באוטובוס? כיצד משלמים במכולת? החונכות התבססה על קשר אישי, חברי וקרוב בין החונכים לילדים ובמהלך הפרויקט נוצרו בין חלק מהחניכים והחונכים קשרים ממש קרובים ומרגשים.

צור קשר