מנהיגות- לומדים את זה או נולדים עם זה? (האם מנהיגות היא עניין מולד או שמא משהו שניתן ללמוד?)
השאלה הזו עתיקה כמעט כאנושות עצמה. היוונים הקדמונים האמינו שמנהיגות היא תכונה מולדת (לא בכדי, הפירוש של המילה כריזמה ביוונית הוא “מתת האל”). אבל אם הם צדקו ומנהיגות היא אכן תכונה מולדת, הרי בכל דור ודור היו אמורים להיוולד מנהיגים “טבעיים”. אם כן, מדוע בכל העולם ישנו משבר מנהיגות חריף? מדוע אנשים רבים כל כך, מתרבויות שונות ובכל קצוות הגלובוס חשים שהדורות האחרונים סובלים מהיעדר חריף של מנהיגים ראויים? ואולי ההיעדר מצביע דווקא על כך שמנהיגות איננה תכונה מולדת אלא משהו שניתן ללמד ולפתח אצל אנשים שונים?
למה תכניות לפיתוח מנהיגות נכשלות?
ב- 40 השנים האחרונות הושקעו מיליארדים בתכניות שונות שעניינן פיתוח מנהיגות. אינסוף תיאוריות ומודלים ניסו לפצח את סודו של אותו גורם נעלם וחמקמק שהופך אדם למנהיג. האמת הפשוטה היא שמרבית התכניות לפיתוח מנהיגות אינן מצליחות לעמוד ביעדיהן. אנחנו ב- LEAD מאמינים שמרבית התכניות נכשלות מכיוון שהן מתמקדות בניסיון להעניק למשתתפיהן כלי עזר חיצוניים שעיקרם למידה של כלים וטכניקות שונות. בעינינו, מנהיגות היא זהות ובחירה בדרך חיים מסוימת ולכן מהות התהליך היא בפיתוח זהות מנהיגות. אבל רגע! מה זה אומר “לפתח זהות מנהיגותית”? איך בכלל עושים את זה? האם זה מתאים לכל אחד ואחת? ומהם הקריטריונים להצלחתו של תהליך כזה?
מהי נוסחת הקסם לפיתוח מנהיגות?
אנחנו ב- LEAD יודעים שאין נוסחה אחת לפיתוח מנהיגות שמתאימה לכולם, אבל הניסיון והידע הרב שצברנו בתחום מאפשרים לנו להצביע על אותו שילוב של מרכיבים שכאשר הם מתכנסים יחד, הם עשויים להפוך אדם למנהיג. מדובר בשילוב מאוד מיוחד של פוטנציאל, מוטיבציה והזדמנויות. אז איך מזהים פוטנציאל מנהיגותי גבוה כבר בגיל 16? והיכן כדאי לחפש אותו? בקרב יושבי הראש של מועצות התלמידים או בקרב “מנהיגי הברזיות” בבתי הספר? איך בונים חליפה אישית התפורה למידותיו/ה של כל צעיר/ה מוכשר/ת שכזה/ו? ואיך מוודאים שתוצאות התהליך משתמרות לאורך זמן?
אז מה זו בכלל מנהיגות?
הספרות המקצועית מציעה מאות הגדרות שונות ומשונות למושג מנהיגות. ההגדרות השונות הללו משקפות לא פעם הקשרים ייחודיים של ערכים ותרבות. אם כך, האם יש משהו שניתן לכנותו “מנהיגות ישראלית”? ואם כן, מהם הקווים לדמותה? ובמה היא נבדלת ממנהיגות אוניברסלית?
מה גורם לנו ללכת אחרי מישהו?
מדוע אנשים שונים יהיו מוכנים לקבל מרות מאדם מסוים ויתמרדו בכל מאודם מול מרותו של אחר? מדוע רובינו, אינדיבידואליסטים ככל שנהיה, נרצה בכלל שאדם אחר מלבדנו יורה עבורנו את הדרך? מדוע חלקנו זקוקים ל”מנהיג חזק” בעוד אחרים יתרחקו מדמויות כאלו כמו מאש?
מנהיג לרגע או מנהיג לדור?
ההיסטוריה מלאה בסיפורים על מנהיגים גדולים שהובילו את עמיהם למהלכים היסטוריים אבל בהמשך איבדו את קסמם והוחלפו באחרים בבחירות דמוקרטיות. זו היתה מנת חלקם של אנשים כמו וינסטון צ’רצ’יל ודוד בן גוריון. לעומתם, מנהיגים אחרים הובילו מדינות עמים ונבחרו שוב ושוב במשך עשרות בשנים גם מבלי שביצעו מהלכים מרחיקי לכת. מה מבדיל בין אלו לאלו? האם מדובר רק ביכולת של הסתגלות והתאמה למצבים משתנים? האם אפשר “לאבד” יכולת מנהיגותית? ואולי באמת אנו זקוקים למנהיגים מטיפוסים שונים בתקופות שונות?
מה הופך מנהיג למנהיג ראוי?
מרביתנו מזהים מנהיגות עם יכולת כריזמטית אבל שוכחים בדרך שלכריזמה יש גם צדדים אפלים וחשוכים. מנהיגים כריזמטיים רבים הובילו אחריהם קבוצות, ארגונים ועמים למעשים ולהתנהגויות בעלי השלכות הרסניות. אז מה הופך מנהיג למנהיג ראוי? האם יכולתו לראות את טובת הכלל ולא רק את טובתו האישית? ואולי מבחנו היחידי של המנהיג הראוי הן בתוצאות של מעשיו? ואם כן, אז האם יתכן שתפיסתנו את תרומתו ואת איכותו של אדם כמנהיג תשתנה במשך השנים בפרספקטיבה לציר הזמן? והיכן נכנס כאן, אם בכלל, המרכיב הערכי?
מיהו מנהיג?
לא פעם הנטייה של רובנו הינה להתייחס למנהיגים כדמויות הרואיות ולהעניק להן לעיתים מאפיינים מיתיים המתארים אותם כדמויות “גדולות מהחיים”. אבל האם באמת המנהיגות היא מנת חלקם של בודדים ונבחרים או שמא היא יכולה להופיע בכל מקום ואצל כל אדם? ואם כן, מהם ביטוייה של המנהיגות בחיי היום יום שלנו? מה מגדיר מעשה מנהיגותי? והאם כל אדם שעושה מעשה מנהיגותי הופך באחת למנהיג?